אזברגה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו בקשתו של התובע מפי בא כוחו , לקבוע כי במחלוקת אשר בין הצדדים קיים מעשה בית דין אשר בגינו אין לנהל דיון פעם נוספת בטענות הצדדים ולאמץ את הקביעה אשר בהליך קודם בין הצדדים גם לעניין תביעה זו .

ביום 2/3/07 אירעה תאונת דרכים בין רכב נהוג בידי התובע ורכב נהוג בידי נהג מטעם הנתבעת .

הנתבעת , חברת הביטוח איילון , הגישה נגד התובע אלזברגה והכשרת היישוב תביעה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לרכבה בתיק אזרחי מספר 66809/07 . בית המשפט ,כב' השופט אטיאס , שמע את העדים מטעם הצדדים , ופסק לטובת הנתבעים שם, התובע כאן ומבטחתו .

עתה תלויה ועומדת תביעה בתיק זה אותה הגיש מר זברגה, שהיה נתבע בתיק הקודם, ובה טען כי נהג הנתבעת אחראי לאירוע התאונה , ותובע פיצויים על הנזקים שנגמרו לרכבו . התובע תיאר בכתב התביעה , בסעיף 4 את צורת אירוע התאונה וטען כי האחריות לאירועה נופלת על כתפיה של מבוטחת הנתבעת אשר נכנסה לצומת מרומזר באור אדום.

ביום הקבוע לדיון התייצבו שני באי כוח בעלי הדין, עם עדיהם, אלא שבפתח ישיבת המשפט, טען בא כוח התובע, כי המחלוקת בין הצדדים למעשה הוכרעה ע"י פסק דין סופי של כב' השופט אטיאס, וכי אין מקום להשמיע את העדים פעם נוספת.

באת כוח הנתבעת התנגדה בטענה כי בית המשפט לא קבע ממצא עובדתי על פיו מוטלת האחריות על הנהגת מטעמה, וכי למעשה בית המשפט ביסס את דחיית טענותיה של הנתבעת, בין היתר על כך שעדה אשר היתה ברכבה של מבוטחת הנתבעת לא העידה , וכיום, היא התייצבה והיא מוכנה להעיד .

לצורך בחינת השאלה האם קיים מעשה בית דין במחלוקת מסוימת יש קודם כל לבחון מהו מעשה בית דין, או השתק פלוגתא על פה ההלכה .

בספרה של ד"ר נינה זלצמן "מעשה בית דין בהליך האזרחי", בעמ' 139, מוגדר הכלל של "השתק פלוגתא" כדלקמן:   "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".   קרי, תכליתו של כלל השתק הפלוגתא היא למנוע התדיינות נוספת בין אותם בעלי דין בפלוגתא שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת והוכרעה בפסק דין סופי.

כלל זה נועד למנוע מצב של פסיקה סותרת העשויה גם לפגוע במעמדו של בית המשפט, וכן נועד להבטיח יעילות ומניעת כפל התדיינויות (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561

עתה נבחן את ההקבלה בין המחלוקת שנדונה בתיק הקודם, ובין המחלוקת בתיק זה , ונשאל האם אכן פסק הדין של כב' השופט אטיאס, כן הכריע ישירות או בעקיפין, גם במחלוקת בתיק זה .

נראה לי שכן

בתיק הקודם הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובע כאן, ומבטחתו , וטענה בכתב התביעה כי התאונה אירעה ביום 2/3/07 בצומת מרומזר בשדרות רגר בבאר שבע, הנהג מטעם התובעת( שם) עמד בצומת לאור מופע אור אדום ברמזור , וכשהתחלף האור ברמזור החל להיכנס לצומת ולפנות שמאלה, אז הגיחה מכונית המרצדס של התובע כאן ( נתבע 1 שם ) שנסע במסלול הנסיעה הנגדי, נכנס אל תוך הצומת בניגוד למופע האור האדום שמולו .

הנתבעים שם( התובע כאן ) השיבו לטענות התובעת שם בטענה כי רכב נהוג בידי התובע נכנס לצומת באור ירוק , ואז נכנס רכב המאזדה לצומת באור אדום

( ציטוטים מפסק דינו של כב' השופט אטיאס ).

בית המשפט פסק , לאחר שסקר את טענות הצדדים כדלקמן =

" מטעם הנתבעים העידו נהג המרצדס והנתבע שהיה עימו. לא מצאתי סתירות בין עדויותיהם הן לענין הנסיבות הישירות של התאונה והן לעניין הנסיבות שהביאו אותם לנסוע במקום ובזמן הנדונים. מעדותם עלה כי עם עברו רמזור קודם בירוק ובמקום יש גל ירוק ועל כן הם נכנסו לצומת הנדון המרוחק 100 מטר מהצומת הקודם בירוק. מולם בצומת יש מערכת רמזורים אחת בעוד שמול נהגת המאזדה היו שתי מערכות רמזורים

הנזק שנגרם בכל אחד מכלי הרכב יכול להתיישב עם כל אחת מן הגרסאות. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד בסך 1200 ₪ בצירוף מע"מ "

לב המחלוקת בתיק הקודם היה מי משני הנהגים נכנס לצומת בירוק ומי נכנס באדום. בית המשפט דחה את תביעת התובעת וחייב אותה בהוצאות, משמע שהוא דוחה את טענותיה כי הנתבע שם ( התובע כאן) נכנס לצומת באדום שעה שהנהגת מטעמה נכנסה לצומת בירוק,

מאחר ואין אפשרות שלישית , קרי או זה נכנס באדום או זה נכנס באדום, ומשדחה בית המשפט את טענות הנתבעת כי הנהגת מטעמה נכנסה לצומת בירוק ואילו התובע נכנס באדום, צא ולמד כי בית המשפט קובע כי מי שנכנס באדום זה מבוטח הנתבעת ומי שנכנס בירוק הוא התובע.